רק כ-8% בלבד מתלמידי בתי הספר היסודיים בבת-ים השתתפו בפעילות כלשהי של תנועת נוער. עד שהגיע יניב ויסמונסקי, מנהל תחום תנועות וארגוני נוער, ומאמן חדשנות מוסמך.


“במהלך השנים נעשו ניסיונות רבים ומגוונים להגדיל את כמות החניכים של תנועות הנוער ולגייס חניכים חדשים. רב הניסיונות לא שינו את התמונה בצורה משמעותית. כבוגר תנועת נוער וכמי שמופקד על תנועות הנוער בעיר כיום מתוקף תפקידי, היה ברור לי שאני חייב לפעול אחרת – למצוא פתרונות חדשים, לבעיה ישנה.

יניב ויסמונסקי

לאחר קורס מאמני החדשנות העירוני שעברתי, הבנתי שבעזרת כלים פשוטים אוכל לעשות שינויים גדולים. החלטתי לקיים מיני סשן של חדשנות עם מספר רכזי תנועות נוער, ולטפל בנושא של מספר החניכים. את הסשן התחלנו בלפרק את מרכיבי התנועות – בכל תנועה יש מדריכים, יש חניכים, יש פעילויות שבועיות, יש רכז בוגר וכו’.  בחרנו להתמקד במרכיב המבנים הציבוריים – המרכזים הפיסיים בהם מתרחשת הפעילות. הרגשנו שראוי שנבחר במרכיב הזה מפני שזהו חלק בעייתי בפעילות תנועות הנוער בעיר – העיר הצפופה מתקשה להעמיד מספיק מבנים לרשות התנועות, וכך הן מוגבלות ביכולתן להתפתח, לגדול, ולגייס עוד חניכים.

בעזרת כלי ההכפלה, הכפלנו את מרכזי הפעילות של כל תנועה. יצרנו מצב דמיוני ובו יש פי 2 מקומות ומבנים, פי שניים סניפים. היתרונות למצב כזה ברורים: הכפלת מרכזי הפעילות תייצר נגישות גבוהה יותר לחניכים פוטנציאליים ותיצור הד גדול יותר של פרסום פיזי ברחבי העיר.

אבל איפה יהיו הסניפים החדשים? לאחר לבטים רבים ושיתופי פעולה עם אגף חינוך בעירייה קיבלנו את ברכת הדרך להקים את השלוחות המדוברות בתוך בתי הספר היסודיים. זה לא היה פשוט… תנועות הנוער ברוב המקרים מקובעות בתפיסתן את מקום הפעילות המרכזי שלהן. מנהלות בתי הספר מקובעות גם הן לגבי סוג הפעילות שמתקיימת בתוך בית הספר וישנו אתגר רב בהובלתן למציאות שמתוך בית הספר שלהן ישנה פעילות חברתית ערכית של תנועות הנוער.

ואף על פי כן – המהלך יצא לדרך. שלוחות של סניפי תנועות הנוער החלו לקיים פעילות אחר הצהריים בבתי הספר (חוץ מהמיקום, כל יתר המאפיינים של תנועת נוער נשארו אותו הדבר – מדים, שירים, פעילות – המתבונן מהצד יראה תנועת נוער לכל דבר). התוצאה: כבר בשנת הפעילות הראשונה גדלה כמות החניכים ב-50% ובשנה הנוכחית – שנה שנייה מאז יישום הרעיון – צפויות לגדול תנועות הנוער ב-50% נוספים. הצלחנו לשבור את תקרת הזכוכית של כמויות המשתתפים בתנועות הנוער.

האתגרים במצב החדש עדיין לא פשוטים, אך לשמחתי אנחנו עומדים יחד, כל השותפים, בתהליך השינוי, לומדים, מפיקים לקחים בתוך התהליך, מרחיבים לשלוחות נוספות ומצליחים לעמוד ביעדים המספריים שהצבנו לעצמנו לפני המהלך החדשני, שהיה מתחת לאפנו כל השנים הללו עד שכלי הכפלה פשוט פתח את הנתיב לשינוי.”